דורית דים
אימון ליווי והנחיה ליחידים ולארגונים
אימון ליווי והנחיה ליחידים ולארגונים
במקום זה מקובל לציין את פרטי ההתקשרות לחברה (כתובת מלאה) או לחילופין ציון זכויות היוצרים באתר "זכויות היוצרים באתר שמורות לחברת "ישראלי", אין לשכפל או להעתיק..."
לפגישת היכרות חינם , מלאו פרטים בצור קשר
כל אחד יכול, לכל אחד מגיע, להכניס קצת צבע לחיים
בשביל להמריא לא צריך כנפיים וובשביל לצלול לא מוכרחים שנורקל. יש הרבה יותר מדרך אחת כדי להגיע מא’ לת’, צריך רק לצאת לדרך ולעיתים הדרך חשובה לא פחות מנקודת היעד. ואם יוצאים ורק אם יוצאים...מגיעים למקומות נפלאים.
תפריט מאמרים
הימור/הומור - על מקומו של ההומור באימון
בתום יום עבודה, חוזר איש עסקים לביתו, אל אשתו האהובה. אשתו שואלת אותו, תגיד לי סופרמן, מה זה כתם השפתון הורוד על החולצה שלך, והוא עונה, המזכירה התכופפה להרים נייר שעף וכשקמה התנגשה בי. אשתו מחייכת בהבנה ושואלת, תגיד לי סופרמן ומה זה הריח הנפלא של הבושם שנודף ממך , והוא עונה שלאחר ישיבה עם לקוחות מעשנים , ריססה המזכירה את כל המשרד בבושם ואז שואל הבעל את אשתו... תגידי למה את כל הזמן קוראת לי סופרמן והיא עונה ....................כי רק סופרמן לובש את התחתונים מעל המכנסיים.
מה היה לנו כאן??? שאלות הבהרה,שאלות משמעותיות (מאוד!!!), הקשבה, שימוש במטאפורה, הוקרה וגם שיקוף. לא, אין מדובר באימון אבל בחרתי בבדיחה זו כדי להוביל מאמר זה שיעסוק , במקומו ובתרומתו של ההומור באימון."כדאי ללמוד מן הפרחים לא לקמץ בחיוכים והעולם תראו יהיה פתאום כה טוב" אל זווית הראיה החיובית שאנו מאפיינים בה את האימון , הייתי ממליצה להביא את ההומור כאמצעי מאפשר. ההומור הוא שביל עוקף היגיון או שמא כזה המציג הגיון מסוג שונה (ההיגיון שבאבסורד), כזה שנוגע/פוגע אצל השומע ראשית בשרירי הלסת משחרר חיוך , במקרה היותר טוב גם צחוק שלמעשה מפעיל שרירים בכל הגוף, לעיתים אפילו עד דמעות, זוהי חוויה רב חושית. - פיזיולוגית מדובר בשחרור/פורקן המאפשר הנאה ושמחה. יתרה מכך, הצחוק משחרר אנדרופינים ובכך מסייע לשיפור מצב רוחו של השומע.
מתי? אנחנו פוגשים את ההומור באימון בשני צמתים מרכזיים הראשון ביציאה לדרך, ביצירת ברית האימון, יצירת המרחב האמוני והאמוני, האינטימי בו ההומור יכול לייצר קירבה,לסייע כשובר קרח, מוריד מתח ולחצים ותורם לאווירה נעימה והעיקר אופטימית. האימון דורש אנרגיה, שמחה , התלהבות. במקרים רבים נקרא לזה תשוקה- passion , כדי להביא את אלה למרחב האמוני, יכול חיוך של המאמן להוות הוקרה וההומור עשוי לשמש כאמצעי מצוין, הן ליצירת הנינוחות והאינטימיות האימונית והן לזריעת זרעי המסוגלות של המתאמן שבסיוע ההומור תסחוף אותו לאמונה בעצמו ולעשייה למען עצמו. בפעם השנייה אנחנו פוגשים את ההומור כשאנו נזקקים לאיזושהי התרחקות מהנסיבות העולות באימון שהמתאמן מגלה התנגדות לטיפול ישיר בהן. לכאורה בדיוק במקום שבו אנו משתמשים במטאפורות (למשל בטיפול בפרדיגמות) וכאן אני רוצה להציע שאם במטאפורה יש אלמנט מרחיק ובהומור יש אלמנט מקרב, הרי ששימוש משולב ביניהן במטאפורה הומוריסטית יכולה להשיג שתי תוצאות תוך שימוש במיומנות אחת. במקום לאמר משהו ישירות שעשוי להיתקל בהתנגדות עוטפים אותו בהומור שגורם לו להיראות מוקצן אולי אפילו מוגזם ומהמקום המשחרר (מקונפורמיות, מכבלי המוסר ובעיקר מגבולות ההיגיון) ניתן לגעת בו.
מתי עוד ואיך? נטיעת ההומור באימון , גם מעניקה פרופורציות למתרחש בחיי המתאמן ומשמשת כרית סופגת ואפילו סוג של משוב לדאגותיו. הומור באימון יופיע כאתנחתא קומית, הערה מצחיקה שהיא סוג של עיוות מחויך של מה שהיה אמור להיות, באמצעות התייחסות לבדיחה או לקריקטורה, שינוי מצחיק בשפת גוף או במימיקה ואפילו במשחק מילים או שנינה לשונית. מניסיוני מתאמנים שלא התלהבו להיפרד מ"קשיים/בעיות" לטובת המינוח "אתגר" התאהבו בביטוי "להפוך את הנאחס לנכס". רבי יצחק אברברנל אמר "בשמחה וצחוק הזמן קצר, בדאגה וצער ארוך לעייפה" ההומור מחדד, מאפשר למקד ומבחינה זו עולה בקנה אחד עם הגישה האימונית. כאמור מביא ההומור מבט אופטימי לאימון, נקודת אור, שמתם לב שכשילדים מציירים שמש הם נוטים להוסיף לעיגול שזור הקרניים, פרצוף מחייך? יש משהו בחיוך שמתחבר לאור, לחיובי, לאימון.
מחקרים הראו שלהומור ולצחוק יש אפקטים תרפויטיים, אז לא... אנחנו לא מטפלים , אנחנו מאמנים אבל בהפיכת ההומור למיומנות אימונית אנחנו עשויים להפחית תגובות תוקפניות או תוקעניות של מתאמנים למצבים מתסכלים ואם ככלל אנחנו מחפשים באימון את היצירתיות , היציאה מהקופסה ואת פתרון הסוגיה בדרך שונה מזו בה נוצרה, ההומור באמצעות איזשהו טוויסט או נקודת מבט בלתי שגרתית ומפתיעה יעשה עבורנו את העבודה.
הע(א)רות אזהרה קראתי למאמר , ההימור על ההומור, בחלק זה ברצוני לאמר שגם מי מביננו המאמנים שלא נולד עם חוש הומור יכול לפתח את החוש ואת המיומנות ולרוב זו תהיה עבורו , עבור המתאמן ועבור האימון, זכיה בטוחה. אבל....חשוב, ההומור אינו הסוגיה או המטרה (אלא אם מישהו בא להתאמן על פיתוח המיומנות), הוא האמצעי להגנה, להסחת דעת או אלמנט מרפא, אין בשימוש בהומור כדי להפחית מחשיבותו או רצינותו של נושא האימון. חשוב עוד יותר, לא תמיד זה מתאים...הומור מילולי הוא תלוי תרבות, וחוש הומור מולד או נרכש הוא אינדיווידואלי, לכן עלינו להכיר את המתאמן כדי לדעת אם ואיך לרתום את ההומור לאימונו. הכי חשוב, לא להתבלבל וליפול למלכודת הציניות. "לרדת על מישהו", "להכניס למישהו מתחת לחגורה" זה לא שיתוף הומוריסטי. ביקורת המוסווה בהומור , לא רק שאינה מוציאה לפעולה , אלא יש בה פוטנציאל מסרס, היא עלולה לעיתים לפגוע ולהיות חמורה שבעתיים מביקורת ישירה. יש בה שיפוטיות , יש בה התנשאות , למעשה יש בה כל מה שאסור בתכלית האיסור שיהיה במאמן ובאימון.
מה היה לנו כאן??? שאלות הבהרה,שאלות משמעותיות (מאוד!!!), הקשבה, שימוש במטאפורה, הוקרה וגם שיקוף. לא, אין מדובר באימון אבל בחרתי בבדיחה זו כדי להוביל מאמר זה שיעסוק , במקומו ובתרומתו של ההומור באימון."כדאי ללמוד מן הפרחים לא לקמץ בחיוכים והעולם תראו יהיה פתאום כה טוב" אל זווית הראיה החיובית שאנו מאפיינים בה את האימון , הייתי ממליצה להביא את ההומור כאמצעי מאפשר. ההומור הוא שביל עוקף היגיון או שמא כזה המציג הגיון מסוג שונה (ההיגיון שבאבסורד), כזה שנוגע/פוגע אצל השומע ראשית בשרירי הלסת משחרר חיוך , במקרה היותר טוב גם צחוק שלמעשה מפעיל שרירים בכל הגוף, לעיתים אפילו עד דמעות, זוהי חוויה רב חושית. - פיזיולוגית מדובר בשחרור/פורקן המאפשר הנאה ושמחה. יתרה מכך, הצחוק משחרר אנדרופינים ובכך מסייע לשיפור מצב רוחו של השומע.
מתי? אנחנו פוגשים את ההומור באימון בשני צמתים מרכזיים הראשון ביציאה לדרך, ביצירת ברית האימון, יצירת המרחב האמוני והאמוני, האינטימי בו ההומור יכול לייצר קירבה,לסייע כשובר קרח, מוריד מתח ולחצים ותורם לאווירה נעימה והעיקר אופטימית. האימון דורש אנרגיה, שמחה , התלהבות. במקרים רבים נקרא לזה תשוקה- passion , כדי להביא את אלה למרחב האמוני, יכול חיוך של המאמן להוות הוקרה וההומור עשוי לשמש כאמצעי מצוין, הן ליצירת הנינוחות והאינטימיות האימונית והן לזריעת זרעי המסוגלות של המתאמן שבסיוע ההומור תסחוף אותו לאמונה בעצמו ולעשייה למען עצמו. בפעם השנייה אנחנו פוגשים את ההומור כשאנו נזקקים לאיזושהי התרחקות מהנסיבות העולות באימון שהמתאמן מגלה התנגדות לטיפול ישיר בהן. לכאורה בדיוק במקום שבו אנו משתמשים במטאפורות (למשל בטיפול בפרדיגמות) וכאן אני רוצה להציע שאם במטאפורה יש אלמנט מרחיק ובהומור יש אלמנט מקרב, הרי ששימוש משולב ביניהן במטאפורה הומוריסטית יכולה להשיג שתי תוצאות תוך שימוש במיומנות אחת. במקום לאמר משהו ישירות שעשוי להיתקל בהתנגדות עוטפים אותו בהומור שגורם לו להיראות מוקצן אולי אפילו מוגזם ומהמקום המשחרר (מקונפורמיות, מכבלי המוסר ובעיקר מגבולות ההיגיון) ניתן לגעת בו.
מתי עוד ואיך? נטיעת ההומור באימון , גם מעניקה פרופורציות למתרחש בחיי המתאמן ומשמשת כרית סופגת ואפילו סוג של משוב לדאגותיו. הומור באימון יופיע כאתנחתא קומית, הערה מצחיקה שהיא סוג של עיוות מחויך של מה שהיה אמור להיות, באמצעות התייחסות לבדיחה או לקריקטורה, שינוי מצחיק בשפת גוף או במימיקה ואפילו במשחק מילים או שנינה לשונית. מניסיוני מתאמנים שלא התלהבו להיפרד מ"קשיים/בעיות" לטובת המינוח "אתגר" התאהבו בביטוי "להפוך את הנאחס לנכס". רבי יצחק אברברנל אמר "בשמחה וצחוק הזמן קצר, בדאגה וצער ארוך לעייפה" ההומור מחדד, מאפשר למקד ומבחינה זו עולה בקנה אחד עם הגישה האימונית. כאמור מביא ההומור מבט אופטימי לאימון, נקודת אור, שמתם לב שכשילדים מציירים שמש הם נוטים להוסיף לעיגול שזור הקרניים, פרצוף מחייך? יש משהו בחיוך שמתחבר לאור, לחיובי, לאימון.
מחקרים הראו שלהומור ולצחוק יש אפקטים תרפויטיים, אז לא... אנחנו לא מטפלים , אנחנו מאמנים אבל בהפיכת ההומור למיומנות אימונית אנחנו עשויים להפחית תגובות תוקפניות או תוקעניות של מתאמנים למצבים מתסכלים ואם ככלל אנחנו מחפשים באימון את היצירתיות , היציאה מהקופסה ואת פתרון הסוגיה בדרך שונה מזו בה נוצרה, ההומור באמצעות איזשהו טוויסט או נקודת מבט בלתי שגרתית ומפתיעה יעשה עבורנו את העבודה.
הע(א)רות אזהרה קראתי למאמר , ההימור על ההומור, בחלק זה ברצוני לאמר שגם מי מביננו המאמנים שלא נולד עם חוש הומור יכול לפתח את החוש ואת המיומנות ולרוב זו תהיה עבורו , עבור המתאמן ועבור האימון, זכיה בטוחה. אבל....חשוב, ההומור אינו הסוגיה או המטרה (אלא אם מישהו בא להתאמן על פיתוח המיומנות), הוא האמצעי להגנה, להסחת דעת או אלמנט מרפא, אין בשימוש בהומור כדי להפחית מחשיבותו או רצינותו של נושא האימון. חשוב עוד יותר, לא תמיד זה מתאים...הומור מילולי הוא תלוי תרבות, וחוש הומור מולד או נרכש הוא אינדיווידואלי, לכן עלינו להכיר את המתאמן כדי לדעת אם ואיך לרתום את ההומור לאימונו. הכי חשוב, לא להתבלבל וליפול למלכודת הציניות. "לרדת על מישהו", "להכניס למישהו מתחת לחגורה" זה לא שיתוף הומוריסטי. ביקורת המוסווה בהומור , לא רק שאינה מוציאה לפעולה , אלא יש בה פוטנציאל מסרס, היא עלולה לעיתים לפגוע ולהיות חמורה שבעתיים מביקורת ישירה. יש בה שיפוטיות , יש בה התנשאות , למעשה יש בה כל מה שאסור בתכלית האיסור שיהיה במאמן ובאימון.
צור קשר עוד היום!